במחקר אקראי ומבוקר אינבו, החוקרים בדקו האם טיפול באוזמפיק מפחית את הסיכון לאי-ספיקת כליות, לאירועים קרדיווסקולריים ולתמותה בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 ומחלת כליות כרונית. מטופלים עם מצב רפואי זה נמצאים בסיכון גבוה לאירועים חמורים מסוג זה, אך טרם הובהר אם אוזמפיק עשוי להפחית את הסיכון.
החוקרים איתרו 3,533 מטופלים, מתוכם 1,767 טופלו באוזמפיק ו-1,766 קיבלו אינבו. הגדרת מחלת הכליות כללה eGFR בטווח של 50–75 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר עם יחס אלבומין-לקראטינין בשתן של מעל 300 ופחות מ-5,000, או eGFR של 25–50 ויחס אלבומין-לקראטינין של מעל 100 ופחות מ-5,000. המעקב החציוני נמשך 3.4 שנים, לאחר שהומלץ להפסיק את המחקר מוקדם בעקבות ניתוח ביניים מתוכנן מראש. התוצא עיקרי כלל אי-ספיקת כליות (טיפול בדיאליזה, השתלת כליה או ירידת eGFR מתחת ל-15), ירידה של לפחות 50% ב-eGFR מהבסיס, או תמותה מסיבה כלייתית או קרדיווסקולרית.
מתוצאות המחקר עולה כי הסיכון לתוצא עיקרי היה נמוך ב-24% בקבוצת אוזמפיק לעומת קבוצת האינבו (331 לעומת 410 אירועים ראשונים, יחס סיכון 0.76, רווח בר-סמך 95%, 0.66–0.88, P = 0.0003). עבור המרכיב הכלייתית בלבד של התוצא המשולב, יחס הסיכונים היה 0.79 (רווח בר-סמך 95%, 0.66–0.94), ועבור תמותה מסיבה קרדיווסקולרית - יחס סיכונים של 0.71 (רווח בר-סמך 95%, 0.56–0.89). כל התוצאים המשניים נטו לטובת אוזמפיק: השיפוע השנתי הממוצע של eGFR ירד לאט יותר בשיעור של 1.16 מ"ל/דקה/1.73 מ"ר בקבוצת אוזמפיק (P<0.001), הסיכון לאירועים קרדיווסקולריים חמורים ירד ב-18% (יחס סיכונים 0.82, רווח בר סמך 95%, 0.68–0.98, P = 0.029), והסיכון לתמותה מכל סיבה ירד ב-20% (יחס סיכונים 0.80, רווח בר סמך 95%, 0.67–0.95, P = 0.01). שיעור תופעות הלוואי החמורות היה נמוך יותר בקבוצת אוזמפיק (49.6%) לעומת קבוצת האינבו (53.8%).
החוקרים סיכמו כי אוזמפיק הפחית את הסיכון לתוצאים כלייתיים קליניים משמעותיים ולתמותה קרדיווסקולרית בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 2 ומחלת כליות כרונית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
