קיים מידע מועט לגבי השייכות הקלינית של הפרעה בתפקוד בלוטת יותרת הכליה (adrenal dysfunction) והקשר שלה לדנ"א חיידקי סמוי במטופלים עם שחמת שאינה זיהומית ויציבה המודינאמית ומיימת (ascites).
עוד בעניין דומה
מטרת מחקר זה היתה להעריך את התפקיד הפרוגנוסטי של הפרעה בתפקוד בלוטת יותרת הכליה, דנ"א חיידקי והקשר ביניהם.
93 מטופלים עברו הערכה לאיתור הפרעה בתפקוד בלוטת יותרת הכליה על ידי בדיקת גירוי ACTHי (Adrenocorticotropic hormone). הפרעה בתפקוד הבלוטה הוגדרה כרמת קורטיזול בזאלי הנמוכה מ-10 מיקרוגרמים לדציליטר, קורטיזול דלתא ברמה הנמוכה מ 9 מיקרוגרמים לדציליטר או שיא קורטיזול הנמוך מ-18 מיקרוגרמים לדציליטר.
דנ"א חיידקי הוערך בדם ובנוזל המיימת בקרב 54 מטופלים. המטופלים היו תחת מעקב עד השתלת כבד או מוות.
לא נמצא קשר מובהק בין הפרעה בתפקוד בלוטת יותרת הכליה לתמותה, בעוד הסיכון למוות עלה באופן מובהק ככל שעלו ערכי הקורטיזון הבזאלי (יחס סיכון, HR 1.13 עבור עלייה של 1 מיקרוליטר לדציליטר).
דנ"א חיידקי נקשר באופן בלתי-תלוי לשיעורי הישרדות נמוכים (HR 8.05). נמצא קשר מובהק בין מטופלים שנמצאו חיוביים לדנ"א חיידקי לבין ציון במדד המעריך מחלת כבד סופנית (Model for End-Stage Liver Disease – MELD) וערכי קורטיזול בזאלי.
גורמי ניבוי בלתי-תלויים לתמותה של מטופלים עם שחמת שאינה זיהומית ומיימת כוללים נוכחות של דנ"א חיידקי וציון MELD, אך הפרעה בתפקוד בלוטת יותרת הכליה לא נמצאה קשורה לתמותה בקרב מטופלים אלו.
רמות גבוהות של קולרטיזול בדם עשויות להיות תגובה מערכתית למעבר החיידקים בגוף, והן עולות במקביל להידרדרות בתפקוד הכבד.