שבוע ההשמנה

השמנת יתר מקצרת בעשר שנים את תקופת החיים החופשית ממחלות כרוניות

מחקר ראשון מסוגו, שעמד על הקשר שבין עודף משקל לבין שנים ללא מחלות, מחזק את ההכרה בהשמנה כאחד הגורמים המובילים לתחלואה כרונית. פרויקט תוכן מיוחד לשבוע ההשמנה, בחסות נובונורדיסק

השמנה, משקל עודף (צילום: אילוסטרציה)

השמנה, ובעיקר השמנת יתר חמורה, קשורה באופן מובהק אצל בגירים בגילאי 75-40 בקיצור תקופת החיים שלהם ללא מחלות שאינן מידבקות: במילים אחרות, המחלות המטבוליות מופיעות אצלם שבע עד עשר שנים מוקדם יותר בהשוואה לבעלי משקל גוף נורמלי בהתאם ל-BMI. זאת, ללא קשר למעמד סוציואקונומי ואפילו לגורמים הנוגעים לאורחות החיים כמו פעילות גופנית או עישון.

על המחקר הראשון מסוגו שבו נעשתה הערכה כזאת לגבי שנות החיים החופשיות ממחלות שאינן מידבקות כמו סוכרת, מחלות לב, שבץ מוח, סרטן, אסתמה ומחלת ריאות כרונית, דווח ב-31 באוגוסט ב-Lancet Public Health ואתמול (א') התייחס אליו "ידיעות אחרונות".

צוות של 34 חוקרים מבית הספר לבריאות הציבור בפינלנד, UCL לונדון, אוניברסיטת בריסטול, המרכז לרפואה תעסוקתית וסביבתית בשטוקהולם, מכון קרולינסקה השבדי ואוניברסיטת פאריס-דקארט, ביצע ניתוח סטטיסטי של עשרה מחקרים שונים. הם ציינו כי ידוע מכבר שהשמנת יתר (obesity) מגדילה סיכון לכמה מחלות כרוניות אבל השאלה עד כמה ההשמנה גורמת לאובדן שנות החיים ללא מחלות מטבוליות לא התבררה, עד כה, כל צרכה.

החוקרים ביצעו השוואה בין אנשים במשקל גוף BMI נורמלי ואפילו בתת משקל מסוים מול בעלי משקל יתר, השמנה בדרגה 1 (עד 30 מעל ל-BMI) ודרגה 3-2 (35 ומעלה).

צבר הנתונים הבסיסי כלל יותר מ- 137,500 גברים ונשים. לאחר שנופו משתנים שונים ובכלל זה אלה שלא נמצאו מספיק נתונים לגביהם או שחלו בתקופת המעקב אחרי מצבם הבריאות במחלות מידבקות או ניתנות למניעה, כללה אוכלוסיית המדגם הסופית 120,181 בני אדם, מזה 45.8% ב-BMI נורמלי, 44% (20,738) במשקל יתר ו-3,982 (8.4%) בהשמנה בדרגה 1 ו-728 עם השמנה בדרגה 3-2.

8,159 גברים ו-8,100 נשים פיתחו בתקופת המחקר לפחות מחלה לא-מידבקת אחת בהיותם בגילאי 75-40.

בסך הכל נותחו הנתונים סטטיסטית לגבי 1,32,873 שנות-אדם בסיכון. בין שבע לעשר שנות חיים חופשיות ממחלות, פחות אשר אצל בעלי המשקל הנורמלי, נמצאו אצל גברים ונשים עם השמנת יתר בשתי הדרגות. בהשמנה חמורה, מספר השנים החופשיות ממחלות היה קטן עוד יותר. אצל גברים במשקל נורמלי היה מספר השנים החופשיות ממחלות בין גיל 40 ל-75 לערך 29.3 - כלומר, המחלות המטבוליות הופיעו אצלם מאוחר יותר. אצל אלה שבתת משקל, מדובר ב-27.1 שנים, אצל נשים במשקל נורמלי - 29.4 שנים ועם תת משקל – 29.5 שנים.

כמו כן מצא המחקר הבדלים בין אנשים עם השמנת יתר המעשנים כיום – מספר שנות החיים החופשיות ממחלות היה קטן אצלם בממוצע בעשר שנים, בהשוואה לבעלי משקל נורמלי ותקין ואצל מי שעישן בעבר – 7.1 שנים. בקרב נשים התקופה שבה הן לא היו חולות במחלות המטבוליות התקצרה ב-8.9 שנים (מעשנות כיום), 9.3 שנים (מעשנות בעבר) ו-9.2 שלא עישנו מעולם. לא נמצאו הבדלים גדולים בקיצור התקופה ללא מחלות, אצל אלה שעסקו או עוסקים בפעילות גופנית לבין אלה שלא עוסקים בכך עתה.

ד"ר רז הגואל, מומחה ברפואת משפחה העוסק ברפואת השמנה, אמר ל"ידיעות אחרונות": "זה המחקר הגדול ביותר שנעשה עד כה בנוגע לקשר שבין השמנה לבין שנים ללא מחלות. חשיבותו היא בחיזוק ההכרה שהשמנה היא מחלה, אחד הגורמים המובילים לתחלואה כרונית ויש לפתח עבורה אסטרטגיות טיפוליות בשלבים מוקדמים, כלומר בטרם הופעת המחלות הנלוות".

בשנים האחרונות התעמקה ההבנה בדבר המנגנונים המוחיים שאחראים על השובע. בעקבות זאת אושרו על ידי ה־FDA, ה־EMA ומשרד הבריאות בישראל תרופות שיעילות לטיפול בהשמנה. "הן פועלות לאיזון המנגנונים שאחראים על השובע במוח ומאפשרות למטופל לשנות באורח חייו", ציין ד"ר הגואל והוסיף כי "כאשר המטופל מפחית משמעותית ממשקלו באמצעות הטיפול התרופתי ואיננו עוסק אז באופן עקבי במחשבות על אוכל, הוא יהיה מסוגל להתחיל בטיפול רב־תחומי, הכולל תרופות, טיפול תזונתי, רגשי, ופעילות גופנית – כל אלה באופן מותאם אישית למחלה, בהתאם לאבחון הקליני, ההיסטוריה הרפואית, מחלות הרקע) וגם בחינת המצב ההתנהגות והרגשי".

העיתון ציין כי לפני כחמישה חודשים קבעה החברה לחקר וטיפול בהשמנה בהסתדרות הרפואית כי השמנה היא גורם המוות החמישי בעולם. 25% מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל נמצאים בהשמנה, 12.5% מהילדים בכיתות ז'. 70% מהחולים בהשמנה חולים גם במחלות מטבוליות. כ־4,000 מתים מדי שנה בארץ כתוצאה מהשמנה, 1,410 מתוכם ממחלות לב הנובעות מהשמנה, 532 מסוכרת 2, 546 מאי ספיקת לב, 446 משבץ, 347 מסרטן מעי גס.

נושאים קשורים:  השמנת יתר,  השמנה ותחלואה,  השמנה ותחלואה כרונית,  BMI מדד מסת הגוף,  חדשות
תגובות

צבר העובדות האנטרופולוגיות והדעות המקצועיות אינו מקדם כהוא זה את המניעה והטיפול בהשמנה. לא די בהכרזות וצריך מעשים אך מזה יש מעט מידי.