תנגודת לאינסולין

תפקוד הלב במתבגרים הסובלים מהשמנת יתר

מתבגרים הסובלים מהשמנת יתר נמצא שינוי בתפקוד הדיאסטולי של הלב, ניתן לזיהוי על ידי מבחן מאמץ מורחב. שינוי זה קשור לעודף אינסולין בדם ולתנגודת לאינסולין, אשר הינם גורמי סיכון קרדיו-מטבוליים בעלי חשיבות קלינית גבוהה

מטרת המחקר הייתה להרחיב את הידע הקיים על האטיולוגיה וההשלכות הקליניות של שינויים בתפקוד הלב, במתבגרים הסובלים מהשמנת יתר. במסגרת המחקר נבחן המבנה והתפקוד של הלב במתבגרים הסובלים מהשמנת יתר והקשר בין השינויים שנמצאו לבין גורמי הסיכון למחלה קרדיו-מטבולית. כמו כן נבדק גם הקשר בין השינויים במבנה ובתפקוד לבין היכולת של מערכת הלב-ריאה בזמן פעילות גופנית (Cardiopulmonary Exercise Capacity).

במחקר זה השתתפו 29 מתבגרים הסובלים מהשמנת יתר (מדד מסת גוף 4.2 ± 31.6 ק"ג למטר מרובע, ממוצע גילאים 1.1 ± 13.4) ו-29 מתבגרים בעלי מבנה גוף רזה (מדד מסת גוף 2.4 ± 19.5 ק"ג למטר מרובע, ממוצע גילאים 1.5 ± 14). נלקחו בדיקות דם בצום משתי הקבוצות ונשלחו לבדיקות מעבדה שכללו המטולוגיה, ביוכימיה, תפקודי כבד, איזון סוכרת, פרופיל ליפידים והורמונים. לאחר מכן בוצע גם אקו לב דרך בית החזה (Transthoracic) על מנת להעריך את המבנה והתפקוד של הלב. לבסוף בוצע גם מבחן מאמץ מורחב (Cardiopulmonary exercise test CEPT), על מנת להעריך את היכולת של מערכת הלב-ריאה בזמן פעילות גופנית. אנליזת רגרסיה שימשה כדי לבחון את הקשר בין השינויים שנצפו בבדיקת האקו לבין הפרמטרים שנמצאו בבדיקות הדם, או במבחן המאמץ, בכל משתתפי המחקר.

תוצאות המחקר הדגימו כי במתבגרים הסובלים מהשמנת יתר, עובי המחיצה בחדר השמאלי, קוטר העלייה השמאלית, מהירות גל A צניפי (mitral) ויחס E/e' הינם מוגברים בצורה משמעותית (P<0.05). זאת בניגוד לקבוצת הביקורת שכללה מתבגרים בעלי מבנה גוף רזה. בעוד מהירות גל ה-'e הצניפי (mitral) הייתה ירודה בצורה משמעותית (P<0.01). במודל להערכת העלייה בערכים ההומאוסטטים של תנגודת לאינסולין ורמות אינסולין בדם, חלבון מגיב-Cי(CRP) וריכוז החומצה האורית (כולם מוגברים משמעותית במתבגרים הסובלים מהשמנת יתר), נמצא כי הינם גורמי סיכון בלתי תלויים לשינויים בתפקוד הדיאסטולי של הלב (P<0.01). כמו כן, נמצא כי שינויים בתפקוד הדיאסטולי של הלב אינם קשורים לסיבולת לפעילות גופנית, אך כן קשורים לאיחור בהתאוששות קצב הלב (Heart Rate Recovery, HRR; P<0.01).

מסקנות המחקר היו כי במתבגרים הסובלים מהשמנת יתר, שינוי בתפקוד הדיאסטולי של הלב קשור באופן בלתי תלוי לעודף אינסולין בדם (Hyperinsulinemia) ולתנגודת לאינסולין כלל-גופי (Whole body). עוד נמצא, כי שינוי זה נחשף רק על ידי איחור בהתאוששות קצב הלב, במהלך מבחן מאמץ מורחב. ממצאים אלו מצביעים על כך שיש להתייחס הן לעודף האינסולין בדם, הן לתנגודת אינסולין כלל-גופית והן לאיחור בהתאוששות קצב הלב כפרמטרים לתוצא בעלי חשיבות קלינית.

מקור: 

Franssen M. A. W. et al. (2019) International Journal of Obesity. 43, 1400

נושאים קשורים:  תנגודת לאינסולין,  עודף אינסולין בדם,  רפואת מתבגרים,  מבחן מאמץ,  לב-ריאה,  פעילות גופנית,  מחקרים
תגובות