חסר הטסיות (תרומבוציטופניה) הנלווה לפיברוזיס מתקדם ושחמת בנשאי hepatitis C virus (HCV) מגביל את השימוש ב-peginterferon-α (PEG) ו-ribavirin (RBV), התרופות המשמשות כנגד הנגיף. ניסויי שלב 3 ENABLE-1 ו-ENABLE-2 (Eltrombopag to Initiate and Maintain Interferon Antiviral Treatment to Benefit Subjects with Hepatitis C-Related Liver Disease), בחנו באופן אקראי ומבוקר את היכולת של eltrombopag (Revolade, Glaxo Smith Kline) להעלות את רמת הטסיות בחולים אלו וכך לאפשר את התחלת והמשך השימוש בתרופות הללו. תוצאות שני הניסויים התפרסמו לפני מספר ימים (14 באוקטובר) באתר כתב העת Gastroenterology.
עוד בעניין דומה
בניסויים הוגרלו 715 (ENABLE-1) ו-805 (ENABLE-2) נשאי HCV שסבלו מחסר טסיות (<75,000 טסיות במיקרוליטר) מ-120 מרכזים ב-23 מדינות לקבל eltrombopag בתווית-פתוחה במינון של 25-100 מ"ג ביום למשך ≤9 שבועות. אלו שהשיגו את רמת הטסיות המזערית הנחוצה להתחלת הטיפול בעזרת PEG ו-RBV הוגרלו (ביחס של 2:1) לקבלת eltrombopag או פלסבו יחד עם התרופות נוגדות-הנגיף למשך 24 או 48 שבועות, כתלות בסוג הנגיף.
בבחינת השפעת eltrombopag עצמה, שיעור החולים ששמרו על רמת טסיות ≥ 50,000 טסיות במיקרוליטר לאורך הטיפול נגד הנגיף היה גבוה יותר במובהק בקרב מטופלי eltrombopag בשני הניסויים (69% לעומת 15% בניסוי ENABLE-1 ו-81% לעמת 23% בניסוי ENABLE-2).
בהתייחס לנקודת הסיום העיקרית, תגובה נגיפית מתמשכת (sustained viral response, SVR) הושגה בשיעור גבוה יותר במובהק בקרב מטופלי eltrombopag הן בניסוי ENABLE-1 (23% בקבוצת הטיפול לעומת 14% בקבוצת הפלסבו; P=0.0064) והן בניסוי ENABLE-2 (19% לעומת 13%; P=0.0202). בשני הניסויים איפשרה eltrombopag מתן PEG במינון גבוה יותר, תוך הפחתות מינון מועטות יותר בהשוואה לקבוצת הפלסבו.
שיעור תופעות הלוואי נמצא דומה בשתי הקבוצות פרט לאי-קיזוז (decompensation) של הכבד שהיה שכיח יותר בקבוצת הטיפול בשני המחקרים (10% לעומת 5%) ואירועי פקקת-תסחיף שהיו שכיחים יותר בקרב מטופלי eltrombopag בניסוי ENABLE-2.
את הממצאים המעודדים מסכמים החוקרים בקביעה כי eltrombopag מאפשרת לחולים גבוליים או לא כשירים להתחיל ולהמשיך לקבל טיפול נגד הנגיף וכך לשפר בצורה מובהקת את שיעור הצלחת הטיפול במונחי SVR.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
